<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ'</h1>
<h2>דף נח.</h2>
[ב"ק מ"ז ע"א] תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה, מאי טעמא פירשא בעלמא הוא. ותימ' דבפ' אילו טריפות [נ"ח ע"א] פליגי ר' אליעזר ור' יהושע בעובר ירך אמו, ומודו כ"ע הת' דביצת טריפה אסורה, מאי טעמ' כגופה דמיא, וי"ל הא דאמ' הת' כגופה דמיא, מיירי באותן המעורות בגידין ונמצאות אדומות במיעי התרנגולת, אבל הכא גבי נזק מי יימר דהוו מעורין בשעה שהזיקה, לפיכ' המוציא מחבירו עליו הראיה, ודלא כסומכוס דא' חולקין, א"נ אפי' לסומכוס דאמ' חולקין, מודה גבי ביצה דמיתילדא האידנא דמיגמרא מאתמול ולא הזיקה הביצה, אבל התם גבי טריפות, אע"ג דמיגמרא אסורה, משום גזירה דרבנן, כדאשכחן גבי ביצת נבילה, דתנ' במסכ' עדיות [פ"ה מ"א], ביצת נבילה כל שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירים וב"ה אוסרין, וטעמ' הת' דאחמירו בה ב"ה בגזירה דרבנן. וא"ת מאי שנא מבשר בחלב דמותרת, כדאמ' בפ"ק דביצה [ו' ע"ב] השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרו' לאוכלן בחלב, ר' יעקב אומ' אם היו מעורות בגידין אסורות, אבל היכי דאינם מעורות בגידין, כ"ע מודו דמותרות, ומאי שנא באיסור בשר וחלב מאיסור נבילה וטריפה, ותרי' דשאני בשר עוף בחלב דהיקילו בו חכמי' משום דמדרבנן הוא, אבל לעניין נבילה וטריפה דאיסורא דאוריתא הוא, אחמירו ביה רבנן. ומי' קש' לר' על דברי הלכ' גדולות, מהא דאמ' [עירובין ס"ב ע"ב] אפי' ביעתא בכותחא לא לישרי איניש בפני רבו, ומפר' דבביצ' שחוט' וקלופה קא', דאי בביצה ילודה קאמ' מה הוראה יש בדבר לפני רבו, מה שפשוט לכל אדם, ועוד מי הוא זה שישאל על כך, ושוב מצא ר' כדבריו בערוך, וגם אין להתיר בבשר בחלב אפי' כמוה נמכרת בשוק, אלא למאן דאית ליה בשר עוף בחלב דרבנן, ומאי אפי' דקאמ' ביעתא בכותחא, משום אע"ג דהוי דבר פשוט לא לישרי קמיה רביה, וכי כל כך פשוט הוא שיהא הלכה כמ"ד בשר עוף בחלב דרבנן, והא בפ' כל הבשר [ק"ד ע"א] אין התלמוד יכול לברר מהסתם משנה, אי דאורית' אי דרבנן, ודוחק הוא לדחות ולומר, שאע"פ שאין להוכיח כלום מן המשנה מ"מ הוה קים להו דהכי הלכתא, דביצה שחוטה גמורה מותרת בחלב, ועוד כי פריך [ביצה שם] לעיל הת' אדיוקא, דהא במעי אמה אסורה לאכול בחלב, מדתני' השוחט את התרנגול' וכו', לישני דרב הונא בשר עוף בחלב דאוריתא. ור"ת מפרש דביצת שחוטה בחלב, אפי' למ"ד בשר עוף בחלב דאוריתא, כיון שהביצה יצאה משחוטה אין הדבר מגונה אם נתירנה בחלב, כמו שהיה אם נתיר ביצת נבילה (בחלב) שיצתה מן האיסור. וי"מ טעמ' אחרינא, דבאיסור נבילה החמירו, גזירה משום ביצת טריפה שהיא אסורה מן הדין לפי שהיא גדילה באיסור אע"פ שהיא גמורה וילודה, אבל לעניין טומאת נבילה ולעניין בשר בחלב לא שייך למיגזר משום ביצת טריפה, ולכך אין להחמיר שם בכאיסור ביצת נבילה. וא"ת מ"מ היכי שרו רבנן ביצים מעורות בגידין לאכול בחלב, ואמאי טהור האוכל מנבילת עוף טהור מן השלל של ביצים, והא כיון דמיחברי בגופה חשבי לה כגופה, וי"ל טעמ' דמיחברא בגופה דמסיק בחולין מדרבנ' הוא. וא"ת הא אמרי' פ"ק דביצה [ג' ע"ב] דביצת טריפה דאוריתא, גבי הא דתניא אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה בי"ט וספיק' אסורה, דקאמר בשלמ' לרב דאמ' משום הכנה הוי ספיק' דאורית' ולחומרא, אלא לרב יוסף ורב יצחק דאמרי גזירה דרבנן היא, ומשני סיפ' אתאן לספק טריפה, ואי הוי ביצת טריפה דרבנן, אכתי תיקשי לך ספיק' דרבנן היא, וי"ל דמאן דחשיב ליה ספיק' דאורית', היינו ר' יעקב דאסר מעורה בגידין, דמדאורית' אסר להו [אליבא ד]רב יוסף דמוקי מן השלל של בצים טהור (דרבנן) [כרבנן], ודלאביי אפי' ר' יעקב לא אסר (לאביי) אלא מדרבנן, מדקאמ' לאביי עד כאן לא קאמ' ר' יעקב התם אלא לעניין איסורא אבל לעניין טומאה לא. ורבי' יב"ם פי' דלא גר' גמורות, ומפר' דרבנן שרו בחלב בין גמורות בין שאינן גמורות אפי' הקטנות. ולפי דבריו ודאי טעמ' כיון דאגידא בה כגופה דמיא דקאמ' בחולין לאו דאורית', דא"כ לעניין בשר בחלב תחשב כגופה, ואפי' לפי אותן שפי' מפני שגדלו באיסור מיתסרא לעניין טריפות טפי לא שיך להזכיר טעם זה מדאורית', דהא בחולין לא קאמ' האי טעמ', אלא טעמא דאגידא בגופה ואגידא בגופה אין מעלה ומוריד כלום, אליב' דרבנן. ורבי' שמואל מפר' ביצים גמורות מסויימות לגמרי. בקליפה חיצונה קשה מותרות לאוכלן בחלב, דהשת' לאו בשר בחלב נינהו, הא קמי הכי אע"פ שיש חלבון מבחוץ אסורות הואיל ואין קליפתן קשה. וכן משמע לשון גמורות בכל ההלכה, וכן נר' לפר' ועיקר ולחומרא. ור'['י] או' כו' אדוקיא דרבנן דאסרי מקמי דנגמרו קאי ר' יעקב, ואתא למימ' שאם היו מעורות, דהיינו כל זמן שאין בהן לובן אז אסורות, אבל בתר הכי מותרות, דהיינו כשהיא באה לתוך השליא ויש בה חלבון וחלמון אע"פ שאין קליפתן קשה מותרת. וא"ת מניין לן דביצים גופייהו מותרים באכילה, הא ליכא למימ' מדאמר בשילהי אילו טריפות [ס"ד ע"ב] אמ' חזקיה מניין לביצת טמאה שאסורה מן התורה שנא' [ויקרא י"א] ואת בת היענה ופריך וכי בת ליענה, אלא מכאן לביצת טמאה שאסורה באכילה, והשת' מדאיצטריך קרא למיסרי ביצת טמאה ש"מ דביצת טהורה מותרת, מהכא לא נפקא לן ולא מידי, דאדרבה מה שאסר לו ביצת טמאה, היינו כדי שלא נתיר גם אותה, ופי' מאחר דלא אשכחן מידי דאתי מן החי דשרי, והואיל דביצה שריא אע"ג דאתיא מן החי, הייתי מתיר גם הטמאה אם לא גילה הכתו', ועדיין לא נפקא לן מידי ומניין לנו דשריא, אלא מדכת' [דברים כ"ב] תקח לך גבי שלוח הקן. וגם הא ליתא תקח לך לצרכך למוכרם, אבל לא לאכילה.
<h2>דף סד:</h2>
[ב"ק מ"ז ע"א] תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה, מאי טעמא פירשא בעלמא הוא. ותימ' דבפ' אילו טריפות [נ"ח ע"א] פליגי ר' אליעזר ור' יהושע בעובר ירך אמו, ומודו כ"ע הת' דביצת טריפה אסורה, מאי טעמ' כגופה דמיא, וי"ל הא דאמ' הת' כגופה דמיא, מיירי באותן המעורות בגידין ונמצאות אדומות במיעי התרנגולת, אבל הכא גבי נזק מי יימר דהוו מעורין בשעה שהזיקה, לפיכ' המוציא מחבירו עליו הראיה, ודלא כסומכוס דא' חולקין, א"נ אפי' לסומכוס דאמ' חולקין, מודה גבי ביצה דמיתילדא האידנא דמיגמרא מאתמול ולא הזיקה הביצה, אבל התם גבי טריפות, אע"ג דמיגמרא אסורה, משום גזירה דרבנן, כדאשכחן גבי ביצת נבילה, דתנ' במסכ' עדיות [פ"ה מ"א], ביצת נבילה כל שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירים וב"ה אוסרין, וטעמ' הת' דאחמירו בה ב"ה בגזירה דרבנן. וא"ת מאי שנא מבשר בחלב דמותרת, כדאמ' בפ"ק דביצה [ו' ע"ב] השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרו' לאוכלן בחלב, ר' יעקב אומ' אם היו מעורות בגידין אסורות, אבל היכי דאינם מעורות בגידין, כ"ע מודו דמותרות, ומאי שנא באיסור בשר וחלב מאיסור נבילה וטריפה, ותרי' דשאני בשר עוף בחלב דהיקילו בו חכמי' משום דמדרבנן הוא, אבל לעניין נבילה וטריפה דאיסורא דאוריתא הוא, אחמירו ביה רבנן. ומי' קש' לר' על דברי הלכ' גדולות, מהא דאמ' [עירובין ס"ב ע"ב] אפי' ביעתא בכותחא לא לישרי איניש בפני רבו, ומפר' דבביצ' שחוט' וקלופה קא', דאי בביצה ילודה קאמ' מה הוראה יש בדבר לפני רבו, מה שפשוט לכל אדם, ועוד מי הוא זה שישאל על כך, ושוב מצא ר' כדבריו בערוך, וגם אין להתיר בבשר בחלב אפי' כמוה נמכרת בשוק, אלא למאן דאית ליה בשר עוף בחלב דרבנן, ומאי אפי' דקאמ' ביעתא בכותחא, משום אע"ג דהוי דבר פשוט לא לישרי קמיה רביה, וכי כל כך פשוט הוא שיהא הלכה כמ"ד בשר עוף בחלב דרבנן, והא בפ' כל הבשר [ק"ד ע"א] אין התלמוד יכול לברר מהסתם משנה, אי דאורית' אי דרבנן, ודוחק הוא לדחות ולומר, שאע"פ שאין להוכיח כלום מן המשנה מ"מ הוה קים להו דהכי הלכתא, דביצה שחוטה גמורה מותרת בחלב, ועוד כי פריך [ביצה שם] לעיל הת' אדיוקא, דהא במעי אמה אסורה לאכול בחלב, מדתני' השוחט את התרנגול' וכו', לישני דרב הונא בשר עוף בחלב דאוריתא. ור"ת מפרש דביצת שחוטה בחלב, אפי' למ"ד בשר עוף בחלב דאוריתא, כיון שהביצה יצאה משחוטה אין הדבר מגונה אם נתירנה בחלב, כמו שהיה אם נתיר ביצת נבילה (בחלב) שיצתה מן האיסור. וי"מ טעמ' אחרינא, דבאיסור נבילה החמירו, גזירה משום ביצת טריפה שהיא אסורה מן הדין לפי שהיא גדילה באיסור אע"פ שהיא גמורה וילודה, אבל לעניין טומאת נבילה ולעניין בשר בחלב לא שייך למיגזר משום ביצת טריפה, ולכך אין להחמיר שם בכאיסור ביצת נבילה. וא"ת מ"מ היכי שרו רבנן ביצים מעורות בגידין לאכול בחלב, ואמאי טהור האוכל מנבילת עוף טהור מן השלל של ביצים, והא כיון דמיחברי בגופה חשבי לה כגופה, וי"ל טעמ' דמיחברא בגופה דמסיק בחולין מדרבנ' הוא. וא"ת הא אמרי' פ"ק דביצה [ג' ע"ב] דביצת טריפה דאוריתא, גבי הא דתניא אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה בי"ט וספיק' אסורה, דקאמר בשלמ' לרב דאמ' משום הכנה הוי ספיק' דאורית' ולחומרא, אלא לרב יוסף ורב יצחק דאמרי גזירה דרבנן היא, ומשני סיפ' אתאן לספק טריפה, ואי הוי ביצת טריפה דרבנן, אכתי תיקשי לך ספיק' דרבנן היא, וי"ל דמאן דחשיב ליה ספיק' דאורית', היינו ר' יעקב דאסר מעורה בגידין, דמדאורית' אסר להו [אליבא ד]רב יוסף דמוקי מן השלל של בצים טהור (דרבנן) [כרבנן], ודלאביי אפי' ר' יעקב לא אסר (לאביי) אלא מדרבנן, מדקאמ' לאביי עד כאן לא קאמ' ר' יעקב התם אלא לעניין איסורא אבל לעניין טומאה לא. ורבי' יב"ם פי' דלא גר' גמורות, ומפר' דרבנן שרו בחלב בין גמורות בין שאינן גמורות אפי' הקטנות. ולפי דבריו ודאי טעמ' כיון דאגידא בה כגופה דמיא דקאמ' בחולין לאו דאורית', דא"כ לעניין בשר בחלב תחשב כגופה, ואפי' לפי אותן שפי' מפני שגדלו באיסור מיתסרא לעניין טריפות טפי לא שיך להזכיר טעם זה מדאורית', דהא בחולין לא קאמ' האי טעמ', אלא טעמא דאגידא בגופה ואגידא בגופה אין מעלה ומוריד כלום, אליב' דרבנן. ורבי' שמואל מפר' ביצים גמורות מסויימות לגמרי. בקליפה חיצונה קשה מותרות לאוכלן בחלב, דהשת' לאו בשר בחלב נינהו, הא קמי הכי אע"פ שיש חלבון מבחוץ אסורות הואיל ואין קליפתן קשה. וכן משמע לשון גמורות בכל ההלכה, וכן נר' לפר' ועיקר ולחומרא. ור'['י] או' כו' אדוקיא דרבנן דאסרי מקמי דנגמרו קאי ר' יעקב, ואתא למימ' שאם היו מעורות, דהיינו כל זמן שאין בהן לובן אז אסורות, אבל בתר הכי מותרות, דהיינו כשהיא באה לתוך השליא ויש בה חלבון וחלמון אע"פ שאין קליפתן קשה מותרת. וא"ת מניין לן דביצים גופייהו מותרים באכילה, הא ליכא למימ' מדאמר בשילהי אילו טריפות [ס"ד ע"ב] אמ' חזקיה מניין לביצת טמאה שאסורה מן התורה שנא' [ויקרא י"א] ואת בת היענה ופריך וכי בת ליענה, אלא מכאן לביצת טמאה שאסורה באכילה, והשת' מדאיצטריך קרא למיסרי ביצת טמאה ש"מ דביצת טהורה מותרת, מהכא לא נפקא לן ולא מידי, דאדרבה מה שאסר לו ביצת טמאה, היינו כדי שלא נתיר גם אותה, ופי' מאחר דלא אשכחן מידי דאתי מן החי דשרי, והואיל דביצה שריא אע"ג דאתיא מן החי, הייתי מתיר גם הטמאה אם לא גילה הכתו', ועדיין לא נפקא לן מידי ומניין לנו דשריא, אלא מדכת' [דברים כ"ב] תקח לך גבי שלוח הקן. וגם הא ליתא תקח לך לצרכך למוכרם, אבל לא לאכילה.
